בתוך האירוע
אני מציגה סדרת ציורים מתעתעים. לרגעים נדמה שאנחנו רואים מסיבה וברגעים אחרים – אסון. בציוריי אני בוחנת את המאפיינים של תרבות מסיבות הטראנס בישראל ומציעה דרכם אפשרויות קריאה שונות של חברה זו כמשקפת את החברה הישראלית כולה. מתוך כך אני מנסה לפתח שפת ציור שתהיה נאמנה לחברה זו ובוחנת אותה מול שפות ציור היסטוריות שונות.
אני מתמקדת בקשר שבין תרבות הטראנס לבין מקומו המרכזי של הצבא כחלק מההוויה הישראלית. המעבר בין שירות צבאי לעולם הטראנס מדגיש את המתח בין משמעת לחופש, בין זהות קולקטיבית לביטוי אישי. הגבול הדק בין שטח צבאי לשטח של מסיבה.
הציורים עוסקים במרחב הסימבולי שבו מתערבבות חוויות של שייכות, פריקה והתחדשות.
מנחה: דוד דניאל
